כשג׳קי קנה לי סקודה קצת התאכזבתי. נכנסתי אליו ואמרתי לו בבדיחות הדעת שאני מתקשה להיכנס לשכונה היוקרתית שלי נאות אפקה. ג'קי ביקש שאיכנס אליו בעוד מספר ימים וכך עשיתי. הוא הגיש לי מעטפה וביקש שאפתח. כשפתחתי, נדהמתי לראות סמל יפה של מרצדס. לשאלתי ענה לי: "תחליף את הסמלים". אהבתי את ההומור ויצאתי עם חי



 

הכרתי את ג'קי המנוח בערך 40 שנה. תחילת ההיכרות הייתה רופפת, כי אני עסקתי אז בעיקר בקווי אמריקה והמזרח הרחוק, והוא היה חבר קרוב מאוד של אנשי צים שעסקו בקווי אירופה והים התיכון. היו אלו ימים של אמון, נאמנות ושיתופי פעולה, שקשה למצוא היום. ג'קי התאים לאווירה הזו כמו כפפה ליד. מהיום הראשון הרגשתי את הדומיננטיות שלו, הוא היה תמיד השותף הבכיר השפוי שלנו.

אנקדוטה קטנה מאותם ימים: מנכ"ל צים היה אז יהודה רתם המנוח. בתמימותי, רציתי להרשים אותו והבטחתי שאביא לו את הלקוח המכובד "חברה א"י לאוטומובילים", סוכנת פורד, שמכוניותיה היוו אז 50 אחוזים מהמכוניות בארץ. דודי, ד"ר שאול ליפשיץ, היה אז בעל המניות העיקרי של הסוכנות. כאשר פניתי אליו הוא הסביר לי שענייני היבוא מטופלים על ידי שותפו החיפאי, לושה לבנשטיין. פניתי לשותף, שלהפתעתי סירב בתוקף לבקשה. לבנשטיין ציין את השירות הטוב והידידות העמוקה עם אלאלוף ואמר בפסקנות שאין מה לדבר על להחליפם בצים.

ג'קי היה איש חם, שהיה תענוג אמיתי להיות במחיצתו. כל שיחה הייתה נגמרת ברוח טובה. זה לא היה מקרה שגייס את מתחריו והפך אותם לאנשי אמונו המובהקים: כושי, ראובן המנוח ואפרים. הייתה לו הבנה עמוקה מאוד וטבעית בעסקים, בלי הקור שאפיין אנשי עסקים גאונים. והוא אכן היה יזם וסוחר גאוני, כי הוא היה טוב לב ורגיש כמו אחות רחמניה.

לפני כמה שנים הזמין אותי ג'קי לארוחת צהריים במסעדה ברחוב אלנבי. אני כבר לא הייתי בצים. באתי לפגוש חבר ותיק ולרכל קצת. ג'קי היה במיטבו והפגין ידע מעודכן ומפורט בספנות. בחושיו הבריאים גם חילק ציונים וניבא התרחשויות. אני חושב שאילולא הפגיעה בבריאותו, החברה הייתה זוכה לעוד כמה מיזמים מעניינים.

אני לא אוהב לציין אירוע אחד יוצא דופן, מפחד שאקלקל אירועים אחרים, אבל ארמוז על אחד בכל זאת. ג'קי רצה מאוד בעסקה שהייתה לי שליטה מסוימת עליה. היא הייתה חשובה לו, ושנינו הבנו שיש סיכוי סביר שתתבצע. בסופו של דבר, לא יכולתי למלא את רצונו והרגשתי רע עם זה. קבעתי פגישה אתו ותכננתי היטב את ניהולה. כבר בתחילת השיחה ג'קי חייך בלבביות ואמר: "אוקיי, אז לא, אבל נישאר ידידים טובים". וכך היה.

הכרתי את ג'קי בתחילת שנות ה-90, בזמן שהותי בלונדון כמנהל צים באירופה, כש-JOS (התאגדות תפעולית של חברות ספנות בסחר שבין ישראל לצפון אירופה, שבה היו חברים, בין השאר, צים ואלאלוף) קיימו פגישות בלונדון ואירחתי אותם במשרדי צים. ג'קי בלט בידע ובניסיון שלו בענף, אבל מעל לכל, בכך שידע ליישב את ההדורים בין השותפים ולהרגיע את הרוחות, שהיו מתלהמות מפעם לפעם.

בתחילת 2006 פנה אלי ג'קי, דרך צד שלישי, לבדוק את האפשרות שאצטרף כמנכ"ל לחברת אלאלוף. קיימנו כמה מפגשים "סודיים" בלובי של בית מלון בהרצליה. כל מה שסוכם בינינו בעל פה מומש לאחר מכן לכל פרטיו, ללא יוצא מן הכלל. בכל פעם שנכנסתי לחדרו להתייעצות או לדיווח הוא היה מקשיב בתשומת לב ומחווה את דעתו, תוך הסתמכות על ניסיונו העשיר והידע הנרחב שלו בתחום הספנות. גם אם לא תמיד היו לי "בשורות" טובות, ג'קי ידע לקבל אותן בשקט ובהבנה ולייעץ מה לעשות.

ג'קי היה ג'נטלמן במלוא מובן המילה, אהב לארח וידע להעניק לאורחיו את מלוא תשומת הלב. היה איש שיחה נעים וניתן היה לנהל איתו שיחה בכל נושא. הוא היה איש משפחה גאה במורשתו, באשתו, בילדיו ובנכדיו, אך יותר מכל, בקבוצת אלאלוף, שאותה ניהל במשך שנים ארוכות, שחלקן לא היו קלות, כתוצאה ממשבר הספנות העולמי.

היו לנו הרבה רגעים טובים, אבל מה שחקוק בזכרוני במיוחד הוא היום שבו חגגנו את הכניסה למשרד החדש. ג'קי ישב בחדרו, מוקף בעובדים ומצטלם איתם, ונראה מאושר, למרות מצבו הבריאותי הקשה. בטקס הזכרתי שבעוד שלוש שנים תחגוג החברה 100 שנים להיווסדה, ואמרתי לג'קי שכולנו מקווים שישתתף איתנו באירוע. ג'קי חייך והנהן בראשו, אך, לצערנו, לא זכה לכך.

יהי זכרו ברוך.

נפגשתי עם ג'קי לראשונה בשנות ה-50. כמזכיר איגוד הדייגים חיפשתי דרך לייצא שרימפס וסבידות ליוון, ג'קי קישר אותי לדוד באתונה, ומאז נוצרה בינינו חברות.

נפגשנו בשנית כשאני מנהל קווי הים התיכון בצים, בעניין התחרות עם חברת גרימלדי בתחום הגלנועים. בעצת ג'קי הגענו להסכם בעל פה, שנשמר שנים רבות. עם פרישתי מצים, הצטרפתי באופן טבעי לחברת אלאלוף. הייתה זו אחת התקופות הקשות בהיסטוריה של החברה, עם המשפט שהתנהל מול CIS, הקמת ישקונט והתחרות העסקית עם צים והקונפרנסים. היה עלינו לקבל החלטות גורליות בעלות סיכונים, ואין לי ספק, שללא התעוזה של ג'קי ישקונט לא הייתה קיימת. את רוב הדברים ראינו עין בעין, כשאני הבאתי מניסיוני בחברה גדולה וג'קי מניסיונו בחברה משפחתית.

במשך השנים השתנתה אלאלוף מרמה של סוכן לחברת ספנות בעלת חברות-בנות, ובעקבות זאת נפתחו בפנינו דלתות הקונפרנסים וישקונט נתנה את הטון. ג'קי, כאיש העולם הגדול, ידע לשלב את היתרונות של חברה משפחתית בחברה גדולה, וזה סוד ההצלחה. כחבר וכאיש משפחה ידע תמיד לשמור על קשר, ולעזור בשעת הצורך ברוחב לב ובצניעות

בשנת 2008, עם פרוץ המשבר הגדול (משבר לימן ברדרס), נכנסה החברה למיתון, שהתבטא בירידה חדה בהכנסות. עבר חודש, עברו חודשיים, וסימנים חיוביים אין. המצב התחיל להלחיץ. שוחחתי עם ג'קי על המצב ואמרתי שחייבים לנקוט פעולות על מנת שנוכל להמשיך לפעול עסקית. ג'קי היישיר אלי מבט בפנים רציניות ואמר: "אילן, אל תדאג, כמו שהמשבר פרץ, ככה הוא יחלוף. במחזור עסקים לאורך שנים יש עליות ומורדות, ואנחנו עכשיו במורדות, ננשום עמוק ונחכה שיחלוף. ננקוט מספר פעולות על מנת לייצב את האונייה, אך לא צריך להיות מוטרדים מזה, יהיו לנו עוד ימים יותר קשים מאלה".

צורת ההתבטאות והרוגע שליוו אותו באומרו את הדברים בהחלט הרגיעו, ומאז הכול היסטוריה.

שנתיים-שלוש מתחילת עבודתי בחברת אלאלוף, הודיעה חברת CIS הגרמנית, שאלאלוף שימשה סוכנת שלה בישראל בקו ישראל-צפון אירופה, בהפתעה גמורה, שחברת אלאלוף תפסיק לייצג אותה בישראל. מנהל סניף אלאלוף אשדוד באותה עת מיקי יוסוביץ, קיבל הצעה מחברת CIS לעבור לחברת כרמל ספנות, שמונתה כסוכן האוניות תחת אלאלוף, ולהיות שותף בה. יוסוביץ הציע לי לעבור יחד איתו וניסה לפתות אותי בתוספת של כמה עשרות אחוזים בשכר ובשדרוג הרכב שקיבלתי בזמנו מאלאלוף.

סיפרתי על המקרה לאבי ז"ל, שייעץ לי לפנות ישירות לג'קי ולהציג בפניו את ההצעה שקיבלתי מכרמל ספנות. ואכן, קבעתי פגישה עם ג'קי, שהתקיימה מספר ימים לאחר מכן בקפה הבימה בתל אביב, ובה הצגתי בפניו את החוזה שהציעה לי כרמל ספנות. ג'קי הודיע לי מיד שהוא משווה את ההצעה שקיבלתי מכרמל, בתנאי שאני חותם באותו רגע שאני נשאר בחברת אלאלוף. הסכמתי מיד וחתמתי.

לאחר שחתמתי, סיפר לי ג'קי משל: "אדם הוא כמו אבן, כאשר הוא מחליף עבודות לעתים קרובות ותכופות, בכל פעם שהוא מחליף מקום עבודה ניתזים ממנו חלקים, כמו מאבן שנזרקת ממקום למקום, והוא הולך וקטן בכל פעם. לעומת זאת, אבן שנשארת במקומה, גודלת והופכת לסלע, ובכל פעם שמתחוללת סופת חול או אבק, החול והאבק, יחד עם הגשם והטל, נדבקים לאבן והיא הולכת וגדלה והופכת לסלע גדול".

כמה אני שמח ששמעתי בקולו של אבי ז"ל ובקולו של ג'קי ז"ל. הדברים שלו חדרו לליבי והיו נכונים וחכמים. בדיוק באותו משפט ששמעתי בזמנו מג'קי אני מדריך כיום את ילדיי, כי אין חכם כבעל ניסיון וסוף מעשה במחשבה תחילה. 

במשך שנות עבודתי באלאלוף, היה ג'קי יוזם פגישה אישית איתי אחת לחודשיים-שלושה, שבה בדרך כלל פינק אותי בארוחה במסעדה טובה. באותה ארוחה התעניין וביקש לדעת מה קורה באשדוד, בסניף ובנמל, ואני דיווחתי לו את כל מה שידעתי. באחת הפעמים שנפגשנו הייתי שקט ולא היה לי מה לעדכן את ג'קי. הוא שאל אותי: "מה קרה לך, אבי, שאתה כל כך שקט הפעם?". עניתי שפשוט אין לי חדשות ומה לדווח. ג'קי סיפר לי שני משלים הקשורים לשתיקה: "דג חכם שותק כי רבות מחשבותיו והוא יודע שברגע שיפתח את פיו - ידוגו אותו והוא ימות. לכן הוא ממלא את פיו מים ושותק". המשפט השני היה: "השתיקה תציל אותך מטעות או משטות, אך היא לא תמנע ממך להיות צודק". חומר למחשבה.

היו לי הרבה חוויות עם ג'קי, אך החוויה הראשונה, שהכי הרשימה אותי, היא ראיון העבודה שהוא ערך לי, לפני כ-21 שנה. כבר כשנכנסתי לחדר ג'קי קם, ניגש מסביב לשולחן, לחץ את ידי, ואמר: "נעים מאוד, אני ג'קי". מיד כשראיתי את זה, ידעתי שאני רוצה לעבוד אצלו. זה הדבר שהכי הרשים אותי, הג'נטלמניות שלו. זה הוכיח שפה אני רוצה לעבוד ואיתו. מאז אני הולכת עם זה לכל מקום.



 

חיה צעדה עם ג'קי הכי הרבה שנים, משמשת עד היום מרכזנית בחברת אלאלוף.

אבא שלי, שאותו הכיר ג'קי, היה אדם עשיר מאוד, ולא רצה שאעזוב את אנגליה ואגור בארץ. מאחר שלא שמעתי בעצתו והגעתי לארץ, נשארתי חסרת כל.

כשבני ירון עבר ניתוח מעיים, בהיותו בן 18, היה חסר לי ציוד רב עבורו, כמו כיסא ומיטה מיוחדים. זה היה סמוך לתקופת גירושי, וביקשתי מג'קי שיוריד לי מהשכר את עלות הציוד, אולם הוא לא עשה זאת ורכש עבורי את הציוד החסר.

מאוחר יותר, כשנפטרה אמי, הייתי מאושפזת בבית החולים ולא יכולתי לנסוע ללוויה, שהייתה באנגליה. ג'קי שלח את בני ללוויה, על חשבונו, וכשהגיעה העת להכין מצבה נתן לי כסף וביקש שבכסף זה אשלם עבור המצבה. אף אחד לא היה עושה זאת עבורי.

ג'קי תמיד במחשבותי.

בשנת 1998 המליצו לי לעשות ניתוח מעקפים, ובגלל שג'קי כבר עבר ניתוח כזה, באתי להתייעץ איתו. ג'קי שאל מי המנתח, וכשסיפרתי לו שזה פרופסור סמולינסקי, הוא ביקש למסור לו דרישת שלום ואמר: "הרופא כבר יטפל בך". באותה שיחה שאל אותי ג'קי מה אעשה לאחר הניתוח. סיפרתי שאין לי שום כוונה ללכת לבית ההבראה של "מכבי", אלא ללכת הביתה. ג'קי אמר: "אתה לא הולך לבית ההבראה של מכבי, אלא לבית ההחלמה של תל השומר". בית ההחלמה בתל השומר היה מקום טוב ואיכותי. הוא ממש התעקש שאלך לשם וגם עמד על כך שלא אשלם על הטיפול. "אתה הולך לשבוע מנוחה בתל השומר", אמר. זה בא לו באופן טבעי. הזיכרון הזה חזק מאוד אצלי, לא בגלל העניין הכספי, אלא צורת המחשבה של ג'קי והדאגה שלו, הן שריגשו אותי
 

ג'קי הוא בשבילי השראה לנחישות, התמדה ועבודה קשה. בעל חיוך נעים וחוש הומור שנון, שתמיד צחק (באהבה) על כישורי המלצרות שלי, ובמקביל, דרש תוצאות בעבודה.

קשה לדבר על ג'קי בלשון עבר ולכן בליבי תמיד נשאר.



 

בימים שבהם קבוצת 207 חיפשה דרך להתרחבות, הגיעה לשולחני הזדמנות עסקית מיוחדת. מדובר היה בהזדמנות לרכישת מניות חברת "סוויספורט" (מסוף מטענים אווירי בשדה התעופה, מתחרה לממ"ן), מניות שהיו בבעלות קבוצת דנקנר השקעות.

בשיחת טלפון שקיימתי עם ג'קי, שבה הצגתי את פרטי ההזדמנות העסקית, נשאלתי שאלה אחת בודדת: האם אתה מאמין בעסקה? לאחריה קיבלתי, כמובן, אור ירוק לבצעה.

מספר חודשים לאחר החתימה על החוזה (בעת ההמתנה לאישור הממונה על ההגבלים העסקיים), בסקר שוק שערכתי, גיליתי שיהיה נכון לבטל את העסקה ולהשאיר את הקבוצה זמינה להזדמנות עסקית אחרת. התקשרתי שוב לג'קי, והודעתי לו טלפונית כי אני מזהה בעיה שמחייבת קבלת החלטה על ביטול העסקה. גם כאן, ללא שאלות מיותרות, התשובה הייתה חדה: אם אתה מאמין שכך נכון לעשות – בטל את העסקה.

זה היה ג'קי: חד, ברור, נחוש, ובעיקר, כזה שמעניק לך רוח גבית חזקה בקבלת החלטות.

לימים, הייתה זו החלטה שהובילה, בסופו של דבר, להקמת המרכז הלוגיסטי של קבוצת 207 של היום.

פעם קבעתי עם ג'קי ב"ברינבאום ומנדלבאום", אחת המסעדות הקבועות שלו ברחוב רוטשילד. כהרגלי בקודש, איחרתי קצת.  בדרך לשולחן הקבוע שלו ראיתי התקהלות סביב שולחן אחר. היה זה אהוד ברק, ונחיל של אנשים העולים אליו לרגל, כיאה לראש ממשלה ושר ביטחון לשעבר. כשהתיישבתי מול ג'קי שאלתי אותו: "אמרת שלום לאהוד ברק?". "אם הוא רוצה, שיבוא הוא להגיד שלום", ענה ברוגע האופייני לו. חשבתי שהוא צוחק והתחלנו לאכול. כשאהוד ברק ניגש לשולחננו להגיד לו שלום, אמר לו ג'קי: "חבר שלי כאן חשש שאתה עסוק מדי ושלא תבוא להגיד שלום". "יש אנשים שבשבילם אני אף פעם לא עסוק מדי", ענה ברק. כשהלך, חייך ג'קי ואמר: "אל תאמין לאף מילה שפוליטיקאי אומר".
 

לפני כ-18 שנה, בקו צפון אירופה של ישקונט, היה צורך למצוא אונייה לפרק זמן קצר עד אשר תיכנס לשירות האונייה הקבועה בקו. לאחר חיפושים נמצאה אונייה העונה לשם "דלורס". ג'קי ביקש ממני להחליף את שם האונייה ל"נאוטיק". עלות החלפת השם היתה כ-12 אלף דולר. האונייה הייתה אמורה להיות בשירות לפרק זמן של שלושה חודשים בלבד, והיה נראה לי מיותר לשלם סכום כזה עבור החלפת שם לפרק זמן קצר. היו לי ויכוחים רבים עם ג'קי על כך, ואחד הטיעונים שהעלה היה שפירוש השם דלורס הוא כאבים. מעולם לא עלה ולא היה עולה בדעתי לחשוב על החלפת שם האונייה ובוודאי לא על משמעות שם. הסיפור הזה מאפיין את ג'קי, שהשם הטוב היה חשוב לו, גם אם מדובר באונייה זמנית ואם שינוי השם כרוך בעלות כספית.
 

זוכרים את ג'קי - איז'ו: המשפטים הקצרים והנבונים  

ג'קי היה איש של משפטים קצרים, חדים ומאוד נבונים. במסגרת השיחות שלי איתו אני זוכר שני משפטים, האחד: "אם פלוני (השם שמור במערכת) יחזור, גם הקירות יתחילו לריב ביניהם", והשני: "אם אתן לך שולחן מחשב וטלפון בשדרות רוטשילד (הכתובת הקודמת של המשרד בתל אביב) גם תסתדר".